שתי חברות ניסו את השימוש במימן לחימום פלדה במתקן בשבדיה, מהלך שיכול בסופו של דבר להפוך את הענף לקיים יותר.
מוקדם יותר השבוע הודיעה אוואקו, המתמחה בייצור סוג מסוים של פלדה בשם פלדה הנדסית, כי שיתפה פעולה עם לינדה גז בפרויקט במפעל הגלגול הופורס.
לצורך הניסוי, מימן שימש כדלק לייצור החום במקום גז נפט נוזלי. אובאקו ביקש להדגיש את התועלת הסביבתית בשימוש במימן בתהליך הבעירה, וציין כי הפליטה היחידה המיוצרת היא אדי מים.
"זו התפתחות מרכזית עבור תעשיית הפלדה", אמר גורן ניסטרום, סגן נשיא בכיר בשיווק וטכנולוגיה של Ovako.
"זו הפעם הראשונה שבה משתמשים במימן לחימום פלדה בסביבת ייצור קיימת", הוסיף.
"הודות לניסוי אנו יודעים כי ניתן להשתמש במימן בפשטות ובגמישות, ללא השפעה על איכות הפלדה, מה שמשמעותו הפחתה גדולה מאוד של טביעת הרגל הפחמנית."
כמו בענפי תעשייה רבים, גם לתעשיית הפלדה השפעה משמעותית למדי על הסביבה. על פי נתוני איגוד הפלדה העולמי, בממוצע נפלטו 1.85 טון פחמן דו חמצני עבור כל טון פלדה המיוצרת בשנת 2018. סוכנות האנרגיה הבינלאומית תיארה את תחום הפלדה כ"מתבסס מאוד על פחם, המספק 75% ביקוש לאנרגיה. ”
דלק לעתיד?
הנציבות האירופית תיארה את המימן כמוביל אנרגיה בעל "פוטנציאל גדול לכוח נקי ויעיל ביישומים נייחים, ניידים ותחבורתיים".
אמנם למימן אין ספק פוטנציאל, אך ישנם כמה אתגרים בכל הנוגע לייצורו.
כפי שציין משרד האנרגיה האמריקני, מימן אינו בדרך כלל "קיים בפני עצמו בטבע" ויש לייצר אותו מתרכובות המכילות אותו.
מספר מקורות - מדלקים מאובנים ושמש, וכלה בגיאותרמית - יכולים לייצר מימן. אם משתמשים במקורות מתחדשים בייצורו, הוא מכונה "מימן ירוק".
אמנם העלות היא עדיין דאגה, אך בשנים האחרונות היה מימן בשימוש במספר הגדרות תחבורה כגון רכבות, מכוניות ואוטובוסים.
בדוגמה האחרונה של חברות התחבורה הגדולות שעושות צעדים לדחיפת הטכנולוגיה למיינסטרים, קבוצת וולוו ו- Daimler Truck הודיעו לאחרונה על תוכניות לשיתוף פעולה המתמקד בטכנולוגיית תאי דלק מימן.
שתי החברות הודיעו כי הקימו מיזם משותף 50/50, שביקש "לפתח, לייצר ולמסחר מערכות תאי דלק ליישומי רכב כבד ולמקרי שימוש אחרים."